פרק כו - תפלת ערבית וסדר הלילה
א. הזמן שקבעה תורה לקריאת שמע של ערבית הוא "בשכבך", היינו בלילה משעה יציאת שלשה כוכבים קטנים. ולכתחלה יש לקראה מיד בצאת הכוכבים, וזריזין מקדימין למצוות. עבר וקראה קודם לכן לא יצא ידי חובתו, וחוזר לקראה בזמנה בלא ברכות, שאין הברכות שייכות לקריאת שמע דוקא, ועיקרן נתקנו בפני עצמן.
ב. וצבור שקשה להם להתכנס במיוחד לתפלת ערבית, ומתפללים מוקדם מפלג המחנה, חייב כל אדם לחזור ולקרוא קריאת שמע מיד בצאת הכוכבים בלא ברכות. אבל המתפלל יחיד לא יקראה לכתחלה אלא בזמנה.
ג. ונמשך זמנה עד חצות לילה, וגזירת חכמים היא (שכן מן התורה זמן "בשכבך" הוא כל הלילה) כדי להרחיק את האדם מן העבירה. ולכן, כל זמן שלא עלה עמוד השחר יוצא ידי חובתו בקריאתה. היה אנוס, כחולה וכדומה, יכול לקראה עם לכתחלה אחרי עמוד השחר קודם הנץ החמה, אלא שאז אינו אומר "השכיבנו" אבל שאר ברכות קריאת שמע אומר.
ד. אסור להתחיל לאכול חצי שעה סמוך לזמן קריאת שמע של ערבית. ואם התחיל לאכול אחר שהגיע זמנה (או אפילו בתוך חצי שעה סמוך לזמנה) מפסיק וקורא קריאת שמע בלא ברכות, וגומר סעודתו, ואחר כך קוראה בברכותיה ומתפלל, אבל אם טרם התחיל לאכול, אף על פי שכבר נטל ידיו צריך להפסיק. וכל זה כשלא קרא קריאת שמע כלל, אבל הקורא בבית הכנסת לפני זמנה כנזכר בסעיף ב', אף שמעיקר הדין אינו אסור לאכול, לכתחלה ראוי להחמיר בזה. ועל כל פנים בהגיע זמן צאת הכוכבים ממש ודאי שצריך ליזהר.
ה. כל סדר ברכות קריאת שמע ידוע בסדורים. ואומרים "והוא רחום" על פי האמור, בתנחומא: לעולם לא לן אדם בירושלים ובידו עון, שתמיד של שחר מכפר עונות הלילה ותמיד הערב מכפר עונות היום, לכך תקנו ערבית ושחרית לחלות פני א-ל שיכפר עונותינו יומם ולילה.
ו. גם בערבית צריך לסמוך גאולה לתפלה. וברכת "השכיבנו" אינה הפסק שהיא "כגאולה אריכתה", הואיל ותקנוה סמוך לגאולה הרי היא כגאולה.
ז. מצא צבור שקראו קריאת שמע ורוצים לעמוד בתפלה יתפלל עמהם ואחר כך יקרא קריאת שמע עם ברכותיה. כי מוטב שיתפלל עם הצבור משיסמוך גאולה לתפלה ויתפלל ביחיד, כיון שתפלת ערבית רשות. אבל לדעת חכמי האמת, קריאת שמע היא דוקא קודם תפלה, ולכן, יקרא קריאת שמע ויתפלל ביחיד, וכך נוהגים למעשה ההולכים על דרך האמת.
ח. בקהלות הספרדים לא נהגו להכריז שום הכרזה בין קדיש לתפלת שמונה עשרה, כגון: "יעלה ויבא" וכדומה, אלא כל מי שמגיע ראשון ונזכר מגביה קולו ומזכיר לצבור.
ט. יזהר מאד להתפלל ערבית כהוגן, להוציא התיבות כתיקונן וכהלכתן, ויחשוב שהוא מברך למלך הכבוד, חרדה ילבש ורעדה יתעטף, ועוד כי מדת הדין הוא בחינת לילה, והיא גוברת עתה וצריך ליזהר מאד מאד.
י. אף שכל ישראל קבלו תפלת ערבית לחובה, אין שליח צבוא חוזר התפלה משום שעיקרה היתה רשות, ולענין חזרה לא קבלוה לחובה. וכל סדר המשך התפלה ידוע בסדורים.
יא. צריך ליזהר בלמוד הלילה יותר מבשל יום והמבטלו עונשו מרובה. וטוב שכל אחד יקבע לו חוק קבוע ללמוד מידי יום ביומו כל אדם כפי כחו ויראה ברכה בלימוד.
יב. אין לקרוא מקרא בלילות של חול, ובליל שבת ויום טוב מותר. וכן הרגיל בלימוד "חוק לישראל" קורא עשרים וששה פסוקי הפרשה בליל ששי. ועם הארץ שאינו יודע לקרוא אלא תורה שבכתב בלבד, מותר לקרוא בלילה. וכן מותר לכל אדם לקרוא תהלים אחרי חצות לילה.
יג. חוזר וקורא קריאת שמע על מטתו, ומברך המפיל חבלי שינה, ואומר יושב בסתר. וטוב שיאמר: רבונו של עולם הריני מוחל וסולח וכו' כמודפס בסדורים. קרא קריאת שמע ואינו יכול לישון מיד חוזר וקוראה כמה פעמים עד שישקע בשינה. ואם תלמיד חכם הוא יהרהר בדברי תורה במה שלמד ביום או בלילה, או יהרהר בפסוקים הרגיל בהם ויישן מתוך דברי תורה.